|
|
אודות

ביקורתיות זו מילה גסה.
משמע אני גסת רוח. ביקורתית כלפי עצמי בצורה חסרת גבולות. (משהו בתחביר יצא לי לקוי) כלפי הזולת זה כבר אחרת. אני לא הם, הם לא אני- לכן פה הביקורת מתגמדת.
״מטפסת לי במעלה הגרון. ״אני אשמה״ זורם לתודעה כמו גל שנשבר..״
|
.. נמאס לי כבר לחכות. לא רוצה עוד לחכות. לא לאף אחד. לא רוצה להשאר בעמדה האומללה הזאת. ההיא שמחכה.. לא רוצה עוד להשאר. להיות פה, להרגיש מה זה פה. לשמוע ולהרגיש מה זה באמת להשאר, להשאר מאחור. להשאר איפה שאני ללכת על אדמה שלא מובילה לאן. רק לא להשאר כאן. |
סיוט 
כשהסיוט הופך למציאות. כשהיא רואה אותו, את אותו אחד שרודף אותה בלילות. עומד שם,ניצב ממש למולה, מחייך את חיוכו השלו והבטוח כל כך. כל מה שלא רצתה לחשוב, מכל מה שחששה, צועד לקראתה. והיא? היא עומדת שם משותקת מאימה. אם רק הייתה חזקה יותר, הייתה חושבת איך היא לעזאזל נפטרת מעצמה. |
~ 
אדם לא נולד אמיץ בהכרח, אולם הוא נולד עם פוטנציאל. ללא אומץ איננו יכולים לשלוט בשאר המעלות בעקביות – נדיבות, יושרה, רחמים או יושר. מאיה אנג׳לו. |
|
|
הראשון שפורץ קדימה.במקרה הטוב פורץ, אם בכלל. | | בלוג ראשון, פוסט ראשון.
לרוקן ולקרוע את המקום שניתן במילים שאמורות לנקות אותי מכל תחושה או הרגשה..
זה לא באמת פועל ככה.
אני לא באמת מרגישה טוב יותר אחרי פריקה, או אחרי כל טקסט כלשהו שיצא תחת אצבעותיי.
על ציר ההרגשות, התחושה שאני יכולה להרגיש יכולה לנוע בין בהירות לבלבול מוחלט.
אני בת 19 וחודש עוד מעט..
מרגישה חורים וריקנות שתוקפים מידי פעם.
מתמודדת עם שמונה קילו מיותרים שמעטרים את גופי כבר חצי שנה.
אוהבת מוזיקה, לנתח דברים, לנהל עבור אחרים שיחות, לנחש מה יגידו ולענות על כך.
לא חסרים לי פטישים. אם זה לביקורת עצמית או לקיצון האחר פטיש של צפייה במערכונים של פרוזק (נחשב פטיש בכלל?)
אוהבת לכתוב כשיש את הרוח הנכונה.
יש עוד.. אבל זה כל מה שהראש שלי מצליח להגיע אליו כרגע..
|
|
|
|
|
|
|
|
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?
עדכוני RSS
|
- 
מזכיר לי את כל ההזדמנויות שכבר לקחתי. אלה שאני יכולה לומר עליהם- תשמעו שם, ושם, ושם, ושם? פישלתי. |
- 
|
|
|