|
|
אודות

ביקורתיות זו מילה גסה.
משמע אני גסת רוח. ביקורתית כלפי עצמי בצורה חסרת גבולות. (משהו בתחביר יצא לי לקוי) כלפי הזולת זה כבר אחרת. אני לא הם, הם לא אני- לכן פה הביקורת מתגמדת.
״מטפסת לי במעלה הגרון. ״אני אשמה״ זורם לתודעה כמו גל שנשבר..״
|
.. נמאס לי כבר לחכות. לא רוצה עוד לחכות. לא לאף אחד. לא רוצה להשאר בעמדה האומללה הזאת. ההיא שמחכה.. לא רוצה עוד להשאר. להיות פה, להרגיש מה זה פה. לשמוע ולהרגיש מה זה באמת להשאר, להשאר מאחור. להשאר איפה שאני ללכת על אדמה שלא מובילה לאן. רק לא להשאר כאן. |
סיוט 
כשהסיוט הופך למציאות. כשהיא רואה אותו, את אותו אחד שרודף אותה בלילות. עומד שם,ניצב ממש למולה, מחייך את חיוכו השלו והבטוח כל כך. כל מה שלא רצתה לחשוב, מכל מה שחששה, צועד לקראתה. והיא? היא עומדת שם משותקת מאימה. אם רק הייתה חזקה יותר, הייתה חושבת איך היא לעזאזל נפטרת מעצמה. |
~ 
אדם לא נולד אמיץ בהכרח, אולם הוא נולד עם פוטנציאל. ללא אומץ איננו יכולים לשלוט בשאר המעלות בעקביות – נדיבות, יושרה, רחמים או יושר. מאיה אנג׳לו. |
|
|
רגע קטן שמח | |
כשפסקו הדפיקות האינסופיות,הבנתי שפסק הגשם בחוץ.
כמעט לא הרגשתי בכך שיצאה השמש,הייתי בטוחה שהנה-עם הקור המשתק, יחזור לו הגשם וימשיך במה שהתחיל-למחוק,לשטוף את הכל.
טעיתי. אני כל כך שמחה שטעיתי.
אני כמעט מאושרת שטעיתי.
מעולם לא הייתי מספיק שמחה כדי לתהות ׳האם זה הוא אושר?׳
אבל עכשיו כמעט בטוחה,שאני קרובה לדרך הזאת.
עדיין מבולבלת,עדיין אותה אחת מלפני הסערה,לא ישתנה דבר אם בכלל,רק דבר אחד קרה-
הגעתי להבנה.
אין לי מספיק מילים שיצליחו להסתדר לי למשפט אחד,או לכמה מילים ספורות שיגדירו עד כמה שמחה אני,אבל אני פשוט שם.
זה מוזר,קצת מפחיד,אולי מלחיץ גם..
אבל כל העולם עם הגשם,הקור והאפור סביב הפך לאחד צהוב,שימשי כזה ושמח.
הכל נעים ורך, עטוף בצמר גפן,שמחליף את העננים שכיסו הכל.
|
|
|
|
|
|
|
|
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?
עדכוני RSS
|
- 
מזכיר לי את כל ההזדמנויות שכבר לקחתי. אלה שאני יכולה לומר עליהם- תשמעו שם, ושם, ושם, ושם? פישלתי. |
- 
|
|
|