|
|
אודות

ביקורתיות זו מילה גסה.
משמע אני גסת רוח. ביקורתית כלפי עצמי בצורה חסרת גבולות. (משהו בתחביר יצא לי לקוי) כלפי הזולת זה כבר אחרת. אני לא הם, הם לא אני- לכן פה הביקורת מתגמדת.
״מטפסת לי במעלה הגרון. ״אני אשמה״ זורם לתודעה כמו גל שנשבר..״
|
.. נמאס לי כבר לחכות. לא רוצה עוד לחכות. לא לאף אחד. לא רוצה להשאר בעמדה האומללה הזאת. ההיא שמחכה.. לא רוצה עוד להשאר. להיות פה, להרגיש מה זה פה. לשמוע ולהרגיש מה זה באמת להשאר, להשאר מאחור. להשאר איפה שאני ללכת על אדמה שלא מובילה לאן. רק לא להשאר כאן. |
סיוט 
כשהסיוט הופך למציאות. כשהיא רואה אותו, את אותו אחד שרודף אותה בלילות. עומד שם,ניצב ממש למולה, מחייך את חיוכו השלו והבטוח כל כך. כל מה שלא רצתה לחשוב, מכל מה שחששה, צועד לקראתה. והיא? היא עומדת שם משותקת מאימה. אם רק הייתה חזקה יותר, הייתה חושבת איך היא לעזאזל נפטרת מעצמה. |
~ 
אדם לא נולד אמיץ בהכרח, אולם הוא נולד עם פוטנציאל. ללא אומץ איננו יכולים לשלוט בשאר המעלות בעקביות – נדיבות, יושרה, רחמים או יושר. מאיה אנג׳לו. |
|
|
שוב נופלת.. | | אני שוב נופלת.
או שזה רק נדמה שלא ?
אני פה, בדרכי למטה, מחכה לסוף הנפילה.
אבל היא ?
לא מוכנה להגיע להסתיים.
פשוט ממשיכה עוד ועוד כלפי מטה.
אני עוד נופלת,
זו לא הפעם הראשונה.
אינני רואה דבר.
רק עוד ועוד אפלה סביב.
לרגע ראיתי.
אני בטוחה שראיתי.
ראיתי אור, האור הזעיר בקצה התהום שנדמתה כאינסופית ?
אני רואה אותה, ממש שם.
מסמנת לי לשחרר ולהמשיך ליפול.
אני רוצה להיות שם, להיות מוקפת באור התמים ההוא.
להמשיך ליפול מטה.
עזבתי את המוכר האחרון שאחזתי בו,
וויתרתי עליו למען הלא מוכר, האור שנראה כ״כ ידידותי, וכ״כ מתאים.
אני נופלת עדיין.
אני צוללת, ושוקעת.
אני כבר לא רואה את האור.
רק שוב, אפלה סביב.
ידעתי אז בתוכי שהיה אסור לי לשחרר,
עכשיו אין לי דרך לעצור. |
|
|
|
|
 | אני אעזור לך... אנסה להביא שוב את האור. ליפול זה לא גרוע זה רק נותן את התנופה למעלה. מנפילות רק לומדים, ועכשיו את לומדת- עוד מעט תעלי מבטיחה לך שתעלי. עד אז, אני תמיד כאן. ♥ כתיבה מושלמת! |
| |
|
|
|
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?
עדכוני RSS
|
- 
מזכיר לי את כל ההזדמנויות שכבר לקחתי. אלה שאני יכולה לומר עליהם- תשמעו שם, ושם, ושם, ושם? פישלתי. |
- 
|
|
|