אני עשיתי את זה . מחקתי את החלק שהיה בתוכי, ההוא שיצא החוצה.
הרסתי את מה שנבנה. אני אשמה עם חוטי חרטה שמושכים אותי לתוך האדמה. אני רוצה לא להיות. לא יכולה. עצרתי את כל מה שטעון . ואני יכולה. באמת שכואב לי. וזו אשמתי. ״כפוית טובה״ קורא הלב.
״סוף סוף עשית צעד נכון״ עונה בחזרה השכל. נמאס לי להיות נתונה לדרישות. לעצום עיניים וזהו . זה הכי טוב שאני יכולה לבקש עכשיו. רק לא להתמודד עם החלק שמחקתי.אני עשיתי את זה . מחקתי את החלק שהיה בתוכי, ההוא שיצא החוצה.
הרסתי את מה שנבנה. אני אשמה עם חוטי חרטה שמושכים אותי לתוך האדמה. אני רוצה לא להיות. לא יכולה. עצרתי את כל מה שטעון . ואני יכולה. באמת שכואב לי. וזו אשמתי. ״כפוית טובה״ קורא הלב.
״סוף סוף עשית צעד נכון״ עונה בחזרה השכל. נמאס לי להיות נתונה לדרישות. לעצום עיניים וזהו . זה הכי טוב שאני יכולה לבקש עכשיו. רק לא להתמודד עם החלק שמחקתי.
כשמנסים להיות הכי בסדר, וזה לא באמת יוצא ככה.. מרגישים כ״כ רע שהכל יוצא מפרופורציות. עוד מרגישה עקום, אבל הפרופורציות קצת חזרו.. ואני שמחה שאת פה, באמת, ממש שמחה :)